<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שנ"ג</h1>
<h2>דף נא:</h2>
ר' שמעון אומר כל הספחים אסורין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקי שדה וחכמי' אומרי' כל הספחים אסורין ותרוייהו אליבא דר' עקיבא דתניא הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו וכי מאחר שאין אנו זורעין ומהיכן אנו אוספין מיכן לספחים שהן אסורין. לא כפיר' הקונטרס אני מפרש. שהוא מפרש אחר זמן הביעור הא קודם זמן מותרין דאפי' קודם זמן הביעור אסר להן ר' עקיבא. ודבר זה יש להוכיח ממסכת מנחות פר' ראשון [ה' ע"ב] דאמרי' מה למנחת העומר שכן מתרת חדש. ומתרץ בשביעית. והדר מקשה שכן מתרת ספחים. ומתרץ הא מני ר' עקיבא היא דאמר ספחים אסורים. והא הכא קודם זמן הביעור עסקינן מדקתני [מנחת] העומר שהיא באה בפסח והביעור היה (ברירת) [בירדת] רביעה (ששית) [שנייה] של שנת (שנית של אחרון) שמינית של אחריו דתנן [שביעית פ"ט מ"ז] עד מתי נהנין בקש ובתבן של שביעית עד שתרד רביעה שנייה ומייתינן לה בפר' קמא דתענית. ועל כרחין [רביעה] שנייה של שנה שמינית קאמר ותבן וקש (ד)קתני ואם ברביעה שנייה של שנה שביעית קאמר תבן וקש מי איכא וכי יכולה תבואה לגדל מראש השנה שהיא הכנסת שביעית (אלא על כרחין בשמינית). [עד שתרד רביעה שנייה ואי אתה יכול לומ' בתבן וקש] של שנה ששית שלפני שביעית הואיל והביא שליש בששית לא היה נוהג בה איסור שביעית דקתני חייב לבער (שלא) [אלא ע"כ בשמינית] קאמר ופירות דקתני (הגדילו) [הגדילים] בשביעית מותרין באכילה אף במוצאי שביעית כל זמן שחיה אוכלת בשדה דכת' והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה וכו'. והאי דקתני בברייתא אוכלין בענבים עד הפסח בזתים עד העצרת בגרוגרות עד חנוכה ובתמרים עד פורים כלה בשנת שמינית ובפירות שחנטו בשביעית ויצאו למוצאי שביעית דאי בפירות [שחנטו] ערב שביעית קתני למה נוהג בהן איסור שביעית דקתני בענבים עד הפסח אבל מיכן ואילך אסורין. אלא בעל כרחך בשמינית כדפרישית. ומכל מקום אנו רואים שר' עקיבא אפי' קודם הביעור אסר ספחים. ופיר' הברייתא כך היא. ר' שמעון אומר כל הספיחים אסורין אפי' קודם זמן הביעור חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות השדה שהן כספיחי אילן כדאמרי' בסוף כתובות אמ' ר' שמעון בן חלפתא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם דסבירא ליה לא אסרה תורה אלא ספחים דבר קצירה דכת' את ספיח קצירך לא תקצור. וחכמים אומרים אסורין ותרויהו אליבא דר' עקיבא דתניא לא נזרע וגם אותן שגדלו (מאיליהן) [מאליהן] לא נאסוף מיכן לספחים שהן אסורין. והכי משמע ליה לר' עקיבא קרא את ספיח קצירך לא תקצור אלא יהא הפקר כשאר פירות הגדילות בשביעית ותבערם בזמן הביעור אבל קודם זמן הביעור (מותרים) [אסורים] דאי לאחר הביעור אמאי קאמר ותרויהו אליבא דר' עקיבא הא אפי' רבנן מודו. ותו ר' שמעו' לא גזר ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים והלא ספיחי כרוב עצמן חייב לבערן אי לאחר הביעור מוקמת לפלוגתייהו אלא על כורחיך קודם זמן הביעור פליגי דר' (שמעון) [עקיבא] אסר להו ורבנן שרו להו עד זמן הביעור אבל לאחר הביעור דברי הכל אסור כדפרישית. וגם הקונטרס נשתבש במנחות בדבר זה דאמרי' הא מני ר' עקיבא דאמר ספחים אסורין אחר זמן הביעור. ואי לאחר הביעור אמאי מוקי לה כר' עקיבא הא אפי' רבנן מודו דאסורין כדאמרן לעיל. אלא על כרחיך (כר' עקיבא הא אפי') קודם הביעור ור' עקיבא דאי רבנן הא אינהו מתירין ספיחים קודם זמן הביעור. והקונטרס נשתבש בכך שהיה סבור מה (שאומר המשנה) [שאומרה משנה] רביעה שנייה בשנת שביעית היא ואנן בפסח עסקינן ואם כן לאחר הביעור הוא. וזה אין יכול להיות כמו שפיר' שהביעור בשנה שמינית הוא של אחריו אם כן קודם זמן הביעור עסקינן. ותו לא מידי.
